פירסינג בגוף הופיע בבריטניה במהלך אמצע המאה ה-20 כצורה של אמנות גוף אלטרנטיבית. בתחילה, הוא התבסס על מסורות שבטיות שונות והתמזג בהן - כמו פירסינג באוזניים, פירסינג באף הודי, פירסינג אפריקאי באף עצמות ופירסינג אינדיאני במצח עם נוצות. ניתן למרוח פירסינג ותכשיטים נלווים באזורים הכוללים את האוזניים, האף, הפה, השפתיים, הפטמות והטבור.
בשנת 1991 התגלתה מומיה קפואה במשך אלפי שנים בקרחון אוסטרי; ניתוח מדעי תארך את זה למעלה מ-5,000 שנה, וחשף כי אוזניה של המומיה נקבו. האגדה מציעה שמקורו של ניקוב אוזניים עשוי להיות קשור ל"קסם"; שבטים פרימיטיביים רבים האמינו שרוחות רעות יכולות להיכנס לגוף האדם דרך האוזניים וראו במתכת שומר יעיל מפני רוחות ורוחות כאלה - אמונה שהולידה את הנוהג של פירסינג וענידת תכשיטי מתכת.
אמנות פירסינג בגוף זכתה לפופולריות עולמית בעקבות גל ה"פאנק" בבריטניה ותנועת ה"היפי" בארה"ב במהלך שנות ה-70. היפים ופאנקיסטים של אותה תקופה העדיפו שיער ארוך, סרטי ראש בסגנון אינדיאני, ג'ינסים וחולצות בסגנון הודי, לעתים קרובות עם שרשראות בעבודת יד או תכשיטי מתכת. תומכי התנועות הללו דגלו בסיסמאות המתנגדות לאמנות, רציונליות, היגיון, תרבות אוטוריטרית וקפיטליזם, תוך שימוש בעמדות אלו כדי להביע את חוסר שביעות הרצון והמחאה של צעירי מעמד הפועלים נגד החברה והסטטוס קוו. הם לא הציעו הצעות בונות, רק הרס; הם ביקשו להפגין באופן מלא את טבעם המרדני על ידי שלילה, שיבוש והרס של ערכים מבוססים. לצד מוזיקת רוק, קעקועים וגרפיטי, פירסינג בגוף הפך למוצא עיקרי נוסף לצעירים לבטא את האינדיבידואליות שלהם.
